אחרי שהתקוות לחתונה קטנה ואינטימית התפוגגו והתאדו להן. לאחר גישושים והיסוסים, חששות מקרב מאסף מצד ההורים, ובהלה מהמשמעות הכספית של הוספת מוזמנים, הגענו להסכמה בין הצדדים על גבול עליון של 220 איש.
זה אמנם 70 איש יותר ממה שתכננו בהתחלה, אבל נקווה שמכאן והלאה לא יהיו עוד זליגות וטפטופים, עוד קרובים נשכחים וחברי ילדות שממש אבל ממש אי אפשר שלא להזמין אותם.
כל המוסכמות החברתיות האלה לגבי איך חתונה צריכה להראות ומה בדיוק צריך לקרות שם, מה לובשים ומה אומרים, ההתחשבנויות לגבי הזמנות ומתנות. בשביל מה זה טוב כל הדבר הזה?? מתי בדיוק שכחנו את המהות של המאורע הזה והתחלנו להתמקד בעיקר בצורה שלו? הרי לא משנה מה נבחר לעשות, בכל מקרה יתייגו אותנו. ואיך זה קורה שההורים שלך פתאום מפתחים תודעה היסטורית עמוקה ומנסים לשכנע אותך לעשות את האירוע של השנה ולתעד כל שניה בחמש מצלמות לפחות - כי אחר כך הילדים שלנו בטוח ירצו לשבת ולראות 5 שעות של סרט חתונה לא ערוך.
3 תגובות:
מוזר ככל שזה יישמע עכשיו הילדים שלכם אכן ירצו לראות אפילו שעות של חומר לא ערוך. אני עדיין מתקשה לעכל את זה, אבל זה נכון כבר עכשיו לגבי תמר בת הארבע. לא רק זה, היא אפילו מוסיפה בקשה שנערוך חתונה נוספת כדי שגם היא תוכל להיות שם (ואנחנו משכנעים אותה לחכות עד שאחותה שטרם נולדה (עוד חודשיים פחות או יותר) תהיה גדולה מספיק כדי להצטרף).
נו, ובנוגע לרשימת המוזמנים, השאלה הקשה יותר היא מתי אנחנו (המתחתנים) שכחנו שזו שאלה שולית למהות האירוע והתחלנו להפוך אותה לעניין עקרוני. רבאק, תרימו ידיים, תנו להם להזמין כל מי שעולה בדעתם להזמין, כן, כן, פעם בחיים וכל זה. כל הקלישאות החבוטות האלה הן נכונות, בשביל הרגע הזה בין השאר הם עבדו קשה כל החיים. רק אל תיתנו לזה לקלקל לכם את הערב.
אנחנו נכנענו ללא תנאי בשלב מסויים, וראינו את הרשימה נושקת לארבע מאות, אז מה? מה שכן הקפדנו עליו, בלי להחליט מראש, זה לא להשתעבד לרשימה. לא התייצבנו עם כל שולחן ושולחן לתמונה קבוצתית דביקה, התעקשנו שהמוזיקה, אחרי חצי שעה של פשרה תהיה שלנו, רקדנו, שמחנו, שתינו והשתוללנו בלי לחשוב יותר מידי על האורחים. דאגנו שתהיה להם פינת קפה שקטה מחוץ לאזור הרחבה ובזה מילאנו את חובנו לחברה.
מזל טוב גדול, מכל הלב, באמת.
אז לך היה עקרוני עניין המוזיקה. לי עקרוני האופי של החתונה שלי שישתנה מאוד אם יהיו שם 200 איש שאת כולם (כל מי שמהצד שלי) אני מכירה, או ששאול מכיר. ואין כל מיני קרובים רחוקים ואנשים מהעבודה שלא נעים ורק בגלל שהם הזמינו את ההורים שלי לאיזה בר מצווה של הנכד הם צריכים להיות בחתונה שלי.
כל אחד ודרכו שלו.
בכל מקרה תודה.
נירית
טוב, אני חושש שאולי לא הובנתי כהלכה ויצאתי מעצבן משהו, אז אנסה פעם נוספת.
גם לנו היה חשוב מאוד בשלבים מוקדמים של תהליך התכנון לעצור את הגידול המדאיג של רשימת המוזמנים, גם אנחנו חששנו מאירוע שיהיה שונה לחלוטין מזה שרצינו. בשלב מסויים הרמנו ישיים בחזית הזו, וכמוה גם בכמה אחרות.
מה שהתכוונתי לנסות ולומר הוא שכל אלה לא באמת חייבים להשפיע על אופי האירוע כפי שיהיה בסופו של דבר, ועל מה שאתם תזכרו ממנו ותרגישו במהלכו. במלים אחרות יש לא מעט מקומות שבהם אפשר להיכנע ללחצי ודרישות המשפחות המורחבות כל עוד מקפידים לא לתת להם לשנות את הדרך שבה אתם בוחרים ליהנות מהאירוע הזה שהוא בסופו של דבר שלכם. אז היו אצלנו בסופו של דבר כמה עשרות אורחים שלא היה לנו מושג מי הם וחששנו מאוד שהם יהפכו את החתונה למשהו שונה ממה שרצינו. אבל אז ביום עצמו, מלבד כמה מלות תודה לכל האורחים שבאו לחגוג פשוט התעלמנו מהם וקבענו לעצמנו מה אנחנו רוצים לעשות.
הוסף רשומת תגובה