יום שישי, 14 במרץ 2008

הסברים ללא הצטדקויות

רבים מכם וודאי תהו בינם לבינם (או בינם לבין אחרים) למה לנו בכלל כל הכאב ראש הזה של חתונה אזרחית. וגם אם עוד לא תהיתם בקול רם, ננסה להסביר כבר עכשיו על מה ולמה. ולא, אנחנו לא עושים דווקא.
כשני אנשים בוגרים וחושבים, חילונים מן העצם וליברלים בשאיפה, התבשלה בנו ההכרה שאין לנו שום רצון להכניס לחיינו חבורת מזוקנים לובשי שחורים שיגידו לנו מה לעשות, מתי לעשות ואיך. ככל שקראנו והעמקנו בתהליכים ובכללים הנדרשים מכל זוג לצורך נישואין כדת משה וישראל, כך הלכה והתחדדה בנו ההחלטה שאין לנו רצון לעבור את כל זה. לא רוצים להביא עדים ולעמוד בחקירה צולבת על זהותנו ואורח חיינו, לא רצינו שנירית תטבול במקווה (שבאופן משונה ביותר קוראים לו מקווה טהרה, על אף שזה אחד הדברים הפחות טהורים ונקיים שקיימים, וודאי וודאי בקיץ), לא רצינו לקיים שיחות עם רב ורבנית על יחסי אישות וחובותיהם של רעיה ובעלה, שרחוקים מרחק שנות אור מאורח חיינו. לא רצינו לתאם את מועד החתונה לפי מועד המחזור של נירית.
האם אנו זקוקים לאישור מאותו ארגון מסואב ומנוון שקרוי רבנות, על אהבתנו זו לזו, על החברות העמוקה השוררת בינינו, על רצוננו לבלות יחד את שארית חיינו, על המחויבות הבלתי מתפשרת שלנו אחד כלפי השניה??
גם לגבי טקס החתונה (החופה) עצמו יש לנו סייגים וסלידה עמוקה. מדוע שאול צריך לחתום על שטר הבעלות - הכתובה - על נירית ולהצהיר על תשלום המוהר (פיקטיבי לגמרי אלא אם מתגרשים), משל היינו חיים בימי הביניים החשוכים. מדוע הכתובה כתובה בארמית, על אף שאיש מאיתנו אינו דובר ארמית ומבין את הכתוב. אין לנו צורך ברב שיברך ויקדש אותנו, וגם לא ברב מזמר, ובטח שלא ברב סטנדפיסט.
  • יש אפשרות לא להתחתן כלל ולהיות במעמד של ידועים בציבור - מעמד שמבחינה משפטית דומה מאוד לנישואין, אך אינו כרוך בכל ההליכים של נישואין וגם לא גירושין.
  • אפשר להתחתן בחתונה אזרחית - אבל זה מוכר בארץ רק אם הטקס בוצע בחו"ל. והגירושין נעשים בכל זאת דרך הרבנות.
  • ויש מי שבוחר בנישואי חוזה - המוסדרים בחוזה משפטי בין בני הזוג, ואפשר גם להוציא תעודת זוגיות של ארגון משפחה חדשה המשמש כתעודת נישואין אלטרנטיבית.
אנחנו בחרנו באפשרות של נישואים אזרחיים בחו"ל, בטקס פורמלי שיערך בבית העיריה בפראג, בו נצהיר על כוונותינו, נחליף טבעות ונחתום באופן שוויוני על תעודת הנישואין. לאחר מכן, נמסור את תעודת הנישואין במשרד הפנים בארץ ונירשם כנשואים לכל דבר.
אחר כך נשמח אם תגיעו לחגוג איתנו את המאורע בארוחה חגיגית בחברת משפחה וחברים קרובים בלבד. אנחנו מבטיחים לשחזר עבורכם את החלפת הטבעות. רק כדי להפוך את הרגע לחגיגי באמת.

5 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

קודם כל - מזל טוב!
לענייננו,
כשאחי התחתן הם טסו לסקוטלנד ועשו שם טקס אזרחי ונרשמו כאן במשרד הפנים. מאחר שמשפחתי היא שומרת מסורת [מהסוג הליברלי קונסרבטיבי] הם עשו גם טקס עם חופה באירוע קטן יחסית [120 איש] של משפחה וחברים קרובים. אבא שלי [שהוא לא רב] ניהל את הטקס; הם ניסחו את הכתובה בעצמם תוך שהם מסירים, משנים ומוסיפים דברים שלא נראו או חסרו להם; הם החליפו טבעות; כל אחד קרא לשני משהו אישי שהוא כתב; ובסוף שברו את הכוס.
בעיניי זה היה יופי של דבר, אבל אני לא אובייקטיבי כי זה אח שלי.

אבל בכל מקרה, הכי חשוב ללכת עם מה שמרגישים ומאמינים ולא עם מה שאומרים לכם.

נירית ושאול אמר/ה...

תמיד החשבנו אותך לאדם מתקדם...

אנונימי אמר/ה...

אני מתלבט אם לקבל את זה כמחמאה.

שולה אמר/ה...

כל הכבוד לכם. כל מוסד הרבנות המיושן הזה, ממש מגעיל אותי. הלוואי שהייתי יכולה להתחתן בדרך אחרת. הבעיה היא שאני לא מתחתנת עם עצמי, ויש עוד צד בסיפור. והמשפחה של הצד השני לא תיקח את זה בקלות. אין לי כח לעורר סערות, אז אני משלימה עם זה. בלית ברירה.

נירית ושאול אמר/ה...

גם אצלנו זה לא היה בדיוק קל. אני צריכה עוד לספר לסבים ולסבתות ומקווה שזה לא יגמר בפיצוץ.
נירית