ביום חמישי הואלנו סוף סוף לעשות את הסיבוב המסורתי של המתחתנים בדיזנגוף (אם החתונה לא מסורתית, לפחות שסיבוב הקניות יהיה מסורתי), ואחרי שנואשנו מהמבחר המצומצם לאנשים לא סטנדרטים שכמותנו בבירתנו הקדושה, יצאנו לבחון את המבחר האינסופי (אם כי החוזר על עצמו בטירוף שלנו) בעיר הגדולה.
כאנשים רציניים ויסודיים (או רציניים מן היסוד - זה גם הולך) התחלנו מההתחלה - כלומר בסנטר - ושמנו פעמנו צפונה. אחרי עשרות חנויות בהן לא מצאנו כלום, וגם כמה חנויות בהן ראינו שמלות אפשריות, מוכרים שקשרו את נירית בכל מיני סרטים ותחרות וחנופה למכביר, הגענו לחנות של איזק (Izak, בהגיה צפונבונית כבדה במלרע). שם מדדנו חליפות "חתיכיות" כדברי המוכרות התזזיתיות והדקות כקיסם שיניים, ו"בלי כריות, זה הייחוד של איזק". חליפות בצמר קר, ובפשתן פושר ובאלוהים יודע אילו עוד בדים וצבעים. שאול כדרכו, מדד בדיוק 2 וחצי חליפות (החצי זה רק ז'קט) והחליט מיד שמספיק לו ודי עם כל המדידות האלה למען השם, והוא רוצה לסגור וגמרנו. רצינו לשים תמונה, אבל החליפה בתיקון וגיהוץ למידותיו של החתן המיועד, ובאתר יש רק חליפות מטרו סקסואליות (אם לא רחוק מזה) לעילא ולעילא.
שמחים וטובי לב על עוד V ברשימה, המשכנו לעוד כמה חנויות שמלות ומעצבים, מדי פעם מגוונים בחנות תכשיטים אחת ושתיים, רק כדי לגלות שגם כאן יש טבעת זהב מרוקעת, טבעת זהב עם חישוקים מקיפים אותה, טבעת עם ריקועים מכוערים שנראים כמו שריטות, טבעת עם צבעים מתחלפים בגווני זהב שונים וכו' וכו'. אה כן, והן גם עולות פי שתיים ממה שהן עולות בירושלים...
בסוף, הגענו לנעמה בצלאל. אחרי שנירית מדדה ומדדה, ואז מדדה שוב כדי להיות בטוחה, והתייעצה קצת עם המוכרות, וגם עם שאול (אבל לו לא היה איכפת מכל המדידות, אחרי הכל היו שם "כסאות גברים", בדיוק בשבילו), ורק ליתר ביטחון מדדה שוב את השמלה הקודמת. אז אחרי כל זה, היא החליטה לקנות.......כן, ניחשתם (?!?!) בדיוק את השמלה הראשונה שהיא ראתה, כבר בסיבוב הראשון בירושלים. גם כאן תמונה לא תהיה. אנחנו לא רוצים להרוס לכם את האכזבה בחתונה... ואפילו אתר של נעמה בצלאל אין. אז רק נגיד שמחוכים, מלמלות וחישוקים שעושים שמלת קצפת נפוחה לא יהיו בה. אבל את זה אולי כבר ניחשתם בעצמכם...
אז אחרי כזה סיבוב ארוך - והגענו רק עד אמצע דיזנגוף בערך - החלטנו שראינו מספיק ליום אחד, ושהרגליים כבר דואבות. הבנו שטבעות יפות יותר מאלה שכבר ראינו במילר בירושלים, כנראה כבר לא נמצא, והחלטנו לסגור גם את זה. ניגשנו לסניף מילר בדיזנגוף (למה בעצם לא קוראים לו רחוב המתחתנים?), והזמנו. עם קצת ייסורי מצפון על כך שאת העמלה לא תקבל המוכרת שטרחה והראתה לנו את כל הטבעות בירושלים, אבל עם רצון עז לסיים כבר את הסאגה הזו. בעוד כ-3 שבועות נקבל לידינו את הטבעות המוכנות במידה שלנו. ולסיום, הפתעה:
הראשונה של שאול כמובן, למי שלא הבין.וחוץ מזה, אתמול גם מסרנו את ההזמנות להדפסה, כך שאם ירצה השם, ובסיעתה דה שרה מ-DMO, אולי אפילו תקבלו אותן ממש בקרוב.
ומה בפרק הבא? מי אומר מה למי ומתי, ואיך בדיוק נוסעים לטיול של 3 ימים בהרכב של 14 איש... תישארו, יהיה מ-צחיק.
