על נגנים, הורים ושאר ירקות

השבוע עברנו על כל המטלות שעוד נותרו ובנינו לוח זמנים לביצוע כל מטלה. איכשהו נדמה שבכל פעם שמשהו יורד מהרשימה מיד מתווספים עוד שנים שלושה סעיפים שלא חשבנו עליהם קודם.

אנחנו מתלבטים אם לשכור נגנים שינגנו בזמן קבלת הפנים. נראה שנלך על הרכב של גיטרה, סקסופון, קונטרבאס ותופים. נקווה שהקהל המאוד מגוון שלנו יתחבר לזה ולא ירגיש שנקלע למקום לא לו. בכלל כל החתונה הזו היא מן פשרה מאוד גדולה ומוזרה בין הרצונות שלנו (לא לעשות אירוע בכלל, ואם כבר אירוע אז משהו קטן ואינטימי) לבין הרצונות של ההורים (ואל תחשבו שבין ההורים שוררת אחידות דעים...) והצורך להתחשב באורחים. זה בטח נשמע למתחתן המצוי מאוד מוכר, הרי תמיד יש הבדלי תפיסה ורצונות בין המתחתנים להורים, אבל אצלנו זה באמת מרגיש הבדל חריף במיוחד. ככה זה כשאתה מאוד שונה מהמשפחה שלך (או גם כשהמשפחה שלך מאוד גדולה). אנחנו באמת משתדלים ללכת בין הטיפות. ועוד אפילו לא התחלנו לדבר בכלל על הטקס עצמו. אבל דיה לצרה בשעתה.


ובנושא אחר, אולי יש לנו ציפיות גבוהות מדי מהספקים השונים, אבל נדמה שברגע שאתה סוגר עם ספק כלשהו - מהמקום, ועד הצלמים - הוא לא ממש זוכר את כל מה שהבטיח לך שניה לפני שסגרת איתו את החוזה. מחירים לא מדויקים, תוספות שהובטחו מתפוגגות באויר ועוד ועוד. לפעמים באמת נדמה שאולי עדיף היה לשלם יותר כסף למפיק כלשהו ושהוא ישבור את הראש עם כל הספקים האלה. הנסיון לחסוך כסף ולהשיג שליטה גדולה יותר על האירוע שלך, כך מתברר, עולה לך בזמן ועצבים.