המדריך השלם לחתונה אזרחית בפראג - חלק 2 ואחרון

אחרי שצברנו כל כך הרבה מידע שהיה שימושי בדיוק ליומיים, חבל שלא לחלוק אותו איתכם. הרי כבר אמרנו שאין מספיק מידע על הנושא באינטרנט. אז הנה הגרסא המלאה (הארוכה) והבלתי מצונזרת של החתונה שלנו בפראג.

בחלק הראשון סיפרנו שרק איסתא, דרך השטיח המעופף, מציעים חבילות נישואין בפראג בסוף השבוע. היו לנו לא מעט חששות שאולי נגיע עד פראג רק כדי לגלות שכל הסוכנויות האחרות צדקו ולא ניתן להתחתן בסופ"ש, אבל כמו שאפשר להבין מכותרת הפוסט הקודם, חתונה היתה גם היתה. טסנו לפראג בדיל של חמישי-ראשון, כשהטיסה ביום חמישי ב-6 בבוקר, והטיסה חזרה ביום ראשון בחצות הלילה.

כשנחתנו בפראג, חיכה לנו בשדה התעופה נציג השטיח המעופף שהוביל אחר כבוד את כל המשפחה להסעה שלקחה אותם אל המלון, והורה לנו לחכות בצד יחד עם עוד כמה זוגות שהגיעו להתחתן בעיר. אחרי המתנה קצרה הגיע נציג מס' 2 שמיד פתח בהסבר קולח ברוסית. אחרי הכל רוב רובם של המתחתנים בנישואין אזרחיים הם יוצאי ברה"מ לשעבר, וגם איתנו היו עוד 3 זוגות של ישראלים-רוסים, מתוכם זוג אחד בהריון מתקדם, וזוג אחד בגיל מתקדם.. אחרי שביקשתי (וקצת התעקשתי), הוא הסכים להסביר אחר כך גם בשבילי בעברית. איכשהו היה נדמה לי שברוסית הוא סיפר סיפור שלם, ובעברית הוא אמר 2-3 משפטים. מספר 2 הודיע לנו שהנהג שלנו מתעכב בשל פאנצ'ר לא צפוי והבטיח שיגיע תוך רבע שעה. הוא מיהר להסתלק משם, לא לפני שהודיע לנו חגיגית "על כל מקרה" ששמו מאראט (או משהו כזה). שיהיה..

כמובן שהנהג שלנו, נציג מספר 3, הגיע רק אחרי קרוב לשעה. הוא חילק לזוגות האחרים דף הסברים ברוסית, עם הצעות לשירותים נלווים בתשלום נוסף (איפור, תספורת, צלם וכו'). אנחנו קיבלנו דף שנתלש מפנקס כלשהו, עם הסבר מקוצר בעברית בכתב יד על נקודת המפגש הבאה, שעות האיסוף וטלפון של הנציגה שתטפל בנו. אחר כך שלח את ההריונית ובעלה לעתיד, יחד עם זוג המבוגרים בחבורה לרכב אחר, ואנחנו, יחד עם עוד 2 זוגות נסענו איתו יחד למלון. בדרך, הוא הסביר לנו קצת על מה הולך לקרות בהמשך: נסיעה למשטרה המקומית, הסעה לטקס למחרת וכו'. בשאר הזמן הוא קשקש ברוסית עם הזוגות האחרים שהיו סקרנים לשמוע טיפים ודברים מעניינים על העיר. כשהגענו למלון, הוא הסביר לנו קצת יותר בפירוט וענה על שאלותנו בעברית.

מהמלון, נסענו באופן עצמאי לתחנת מטרו FLORENCE, שם נקבעה נקודת המפגש עם נציגה מספר 4, דינה, כדי לגשת יחד לתחנת המשטרה. אחרי שכמעט "ברחנו" לשני זוגות שאיחרו ב-20 דקות למפגש, מחשש שיסגרו את התחנה, פגשנו אותם ברגע האחרון בתחנת האוטובוס מאחורי תחנת המטרו. משם לקחנו קו 133 עד תחנת המשטרה (לא שמנו לב בדיוק באיזה רחוב). זו למעשה לא תחנת משטרה ממש, אלא מן משרד עם קבלת קהל, שבו רושמים כנראה זרים שנמצאים בפראג (אם לשפוט לפי כמות הזרים שהיו שם).

דינה צילמה את כל הדרכונים שלנו - את העמוד הראשון עם התמונה, ואת העמוד שבו חתמו לנו בשדה התעופה כשהגענו לפראג - ונכנסו יחד איתה למשרדי המשטרה. בלי להתבלבל היא נגשה לאחת הפקידות, והכניסה את כולנו לתור מיד אחרי האדם שיש אצל הפקידה באותה עת. היא פשוט עקפה את כל התור שהיה והובילה אותנו אל הפקידה זוג אחר זוג. כל זוג התבקש לחתום על כמה אישורים בהם צוינו הפרטים שלנו, ובהם אישרנו שהגענו לפראג באופן חוקי. אחר כך חזרנו באופן עצמאי למלון.

דינה היתה מאוד נחמדה והסכימה להסביר לצלם שלנו בצ'כית כיצד להגיע למקום שבו יתקיים הטקס. היא אפילו התקשרה אליו מהטלפון שלה. הזמנו דרכה גם אוטובוס להסיע את כל בני המשפחה לטקס, כדי שלא נצטרך לדאוג בבוקר למחרת, איך כולם יצליחו להגיע, ושכולם יגיעו בזמן. סיכמנו שהמתורגמנית תאסוף אותנו מהמלון עם ההסעה ואנחנו ניפגש עם דינה בטקס עצמו.

למחרת בבוקר, המתורגמנית הצ'כית החביבה שלנו הגיעה לאסוף אותנו מהמלון בדיוק בשעה שקבענו. נסענו יחד, אנחנו, כל המשפחה, וזוג נוסף שהגיע איתנו מהארץ, והיה אמור להתחתן באותה עיריה כמונו. אחרי עיכוב קצר (בכל זאת ישראלים), נסענו לבית העירייה ברובע 22, שם נקבע הטקס שלנו. מאחר ורובע 22 שוכן ממש בפרברי פראג הנסיעה היתה די ארוכה ונמשכה כמעט שעה.

בעיקרון אפשר לבקש בית עירייה ספציפי, אך הטקס נערך בדרך כלל באזור המלון בו בחרתם ללון על בסיס מקום פנוי. רבים מבקשים להתחתן דווקא בבית העירייה העתיק, במגדל השעון בכיכר המרכזית ברובע פראג 1, המכונה גם "רטושה" (RATUSHA). שם הטקס מלווה גם בנגינת עוגב (בתשלום נוסף של כ-100-200 קרונות, אך לא נתון לבחירה), כאשר בסיום הטקס יוצאים הישר אל הכיכר המרכזית, ופעמים רבות התיירים עומדים בחוץ ומוחאים כפיים לזוג הטרי. אנחנו, שלא חשקה נפשנו בלהקת מעודדות, החלטנו שלא לבקש שום דבר, וטקס ברובע 22 היה טוב בעינינו כמו טקס בכל רובע אחר.

בבית העירייה ניגשה איתנו המתורגמנית אל הרשמת, אשר עברה יחד איתנו שוב על הפרטים, ושאלה שוב כמה שאלות לגבי מקום הלידה, תאריכים וכו'. חובה להביא דרכונים, מאחר והרשמת בודקת שוב שהדרכונים תקינים, וקיימת חותמת כניסה לפראג ומוודאת את השמות. צריכים להיות שני עדים לטקס הנישואין ולכן התבקשנו לבחור עדים מקרב בני המשפחה שליוו אותנו (אפשר לבקש מראש שיספקו לכם עדים לטקס, לזוגות שנוסעים לבד). חשוב לציין שגם העדים צריכים להציג דרכונים. לפיכך, בחרנו את העדים שלנו לפי מי שנשא עליו דרכון. לאחר בירור קצר, הסתבר כי לשתי האמהות יש דרכון וניגשנו איתן אל הרשמת (איזה פלא, גם נשים יכולות להיות עדות!). הרשמת בחנה גם את הדרכונים שלהן, רשמה את שמותיהן ושאלה אותן למקום הלידה שלהן.

אחרי סיום ענייני הבירוקרטיה, הסבירה לנו המתורגמנית עבור הרשמת, שמיד יושמע "מארש החתונה" של מנדלסון, ואנו נעלה אל הקומה השניה, בה יערך הטקס, כאשר כל המלווים יצעדו אחרינו. ואכן, כך היה. עלינו בראש, כשהצלם עלה לפנינו וצילם אותנו מלמעלה. נכנסנו לאולם בו נערך הטקס ונעמדנו לפני השולחן הגדול. שתי העדות, האמהות, נעמדו מאחורינו ובני המשפחה התבקשו לתפוס את מקומותיהם בכסאות הצופים שסודרו מבעוד מועד.

הרשמת ביקשה מהנוכחים לקום לכבוד ראש עיריית פראג 22 שנכנסה לחדר (כן כן, אישה) ונעמדה מאחורי השולחן הגדול, ופתחה את הטקס בהצגתנו, ה"ארוסים הנכבדים" המבקשים להינשא, בפני כבוד ראש העירייה, ואותה בפנינו. אחר כך דיברה ראש העירייה על החלטתנו להינשא ולכבד זה את זו, להתחייב זו לזו בשותפות ובשוויון, גם בזמנים קשים וגם בעתות של שמחה. ראש העירייה שאלה את מר שאול האם הוא מעוניין להינשא לגברת נירית , ושאול ענה כמובן בחיוב (בעברית). ואז שאלה את גברת נירית אם היא מעוניינת להינשא למר שאול, וגם נירית השיבה כמובן שכן. ראש העירייה אמרה עוד כמה מילים והזמינה אותנו להחליף טבעות. הרשמת, לה מסרנו את הטבעות קודם לכן, הגישה לנו אותן על מגש קטן מרופד בלבד/קטיפה ירוקה. שאול ענד לנירית את הטבעת ראשון, ואחר כך נירית ענדה לו את הטבעת שלו. ראש העירייה הכריזה עלינו כנשואים והרשתה לשאול לנשק לנירית.

בהמשך התבקשנו, כל אחד משנינו, לחתום על תעודת הנישואין ואחרינו חתמו גם העדות האמהות. להבדיל, אלפי הבדלות מחתונה מסורתית, בה רק הגברים חותמים על הכתובה עוד לפני הטקס. לאחר שחתמנו, לחצו את ידינו ראש העירייה והרשמת. הרשמת מזגה עבורנו הרשמת כוסיות שמפניה לכל הנוכחים, וכולנו הרמנו כוסית לחיים. על החיבוקים והנישוקים המסורתיים לא וויתרנו גם כאן, ומיד עברנו לחבק ולנשק את כולם בכל הואריציות העולות על הדעת. כמה צילומים קבוצתיים ויצאנו החוצה, כדי לאפשר גם לזוגות הבאים להינשא.

אנחנו המשכנו עוד להצטלם בחוץ, למרות השמש הקופחת (30 מעלות בפראג, מי היה מאמין), ולאחר שמיצינו את כל אפשרויות הצילום, נפרדנו לשלום מהצלם, לא לפני שקבענו איתו להיפגש למחרת כדי שיביא לנו את התמונות ואנו נשלם לו, והמשכנו לטיול במרכז העיר. דינה שהופיעה פתאום ממש לפני תחילת הטקס, אספה מאיתנו את התשלום לנהג האוטובוס והסתלקה.

רק כמה מילים על הצלם וכל המסביב. אנחנו התקשרנו עם הצלם שלנו באופן עצמאי דרך המלצה של מישהי מפורום החתונות. שמו היה מילוסלב, ואפשר לראות את האתר של החברה דרכה הוא עובד, ואת רשימת המחירים שלהם. לאור התמונות שקיבלנו, קשה להגיד שהוא הצלם הכי טוב שראינו, אך הוא היה בהחלט בחור חביב ושיתף איתנו פעולה, הן בהתכתבויות באי-מיילים והן בזמן הטקס ומסירת התמונות. המחיר היה סביר בהחלט, וזול יותר ממה שהוצע דרך סוכנות הנסיעות. נירית עשתה פן במספרה במלון (בכל זאת מלון 4 כוכבים), אך כאמור ניתן לשכור שירותי איפור ושיער גם דרך הסוכנות או דרך כל מספרה ברחוב.

תמונות יועלו לכאן בקרוב, מיד לאחר שיסתיים גם האירוע בארץ.

נתראה בשמחות.